החלטה בתיק רע"פ 10174/03

1.        המבקש עבד במהלך שנת 1996 כפקיד בבנק לאומי סניף לוד (להלן: הבנק), והיה אחראי, בין היתר, על הלוואות שהעמיד הבנק לעובדי חברת טלרד. בשנת 2001 הוגש נגד המבקש כתב-אישום לבית-משפט השלום ברמלה, הכולל שני אישומים בקשר עם עבודתו. על-פי המתואר באישום הראשון, פתח המבקש חשבון בנק פיקטיבי וזייף טפסי הלוואה, על בסיסם העביר הבנק את סכום ההלוואה (28,000 ש"ח) לחשבון הפיקטיבי. המבקש משך מהחשבון הפיקטיבי סך של 33,500 ש"ח לצורך תשלום התמורה עבור רכב שקנה. עוד  נטען באישום הראשון כי המבקש העביר לחשבון הפיקטיבי סך כולל של 3,500 ש"ח מחשבונותיהם של שניים מלקוחות הבנק. בגין המעשים הללו הואשם המבקש בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה וגניבה בידי מורשה. במסגרת האישום השני, נטען כי המבקש זייף טפסי הלוואה בסך כולל של 27,000 ש"ח ודאג כי ההלוואות תופקדנה בחשבון לא פעיל של אחד מלקוחות הבנק. המבקש משך סכום של 15,000 ש"ח מתוך כספי ההלוואות, ועל-מנת לממן את פירעון ההלוואות העביר לאותו חשבון סך של 800 ש"ח מחשבונם של לקוחות אחרים. בשל מעשים אלו הואשם המבקש בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה וגניבה בידי מורשה.

           בית-משפט השלום ברמלה (כבוד השופט ש' ברוך) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו. בגזר-הדין, ציין בית-משפט השלום את חומרת העבירות בהן הורשע המבקש כמו גם את החומרה שבנסיבות ביצוען. מנגד, ציין בית-המשפט את נסיבותיו האישיות המקלות של המבקש וביניהן אורח חייו הנורמטיבי ובעיות הבריאות  במשפחתו - וכן את התמשכות הליכי החקירה והמשפט בעניינו. בהתחשב בכל אלה, גזר בית-המשפט על המבקש שלוש שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח.

2.        המבקש ערער על גזר-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו חזר המבקש על נסיבותיו האישיות המיוחדות ועל חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות כשיקולים המצדיקים, לטענתו, הקלה בעונשו. המבקש הוסיף וטען כי הוטל עליו מאסר בפועל ארוך למדי בעוד הסכומים שגנב מסתכמים בכ- 55,000 ש"ח בלבד. עוד טען המבקש כי במקרים בהם נגנבו סכומים גדולים יותר, הוטל עונש מאסר בפועל לתקופה קצרה ואף הותר ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר) ראה לנכון,  מן הטעמים שהעלה המבקש בערעורו, להקל מעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ולהעמידו על עשרים ושמונה חודשים. יתר חלקי גזר-הדין נותרו על כנם.

3.        בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש כי נוכח נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות ועינוי הדין שנגרם לו, יש מקום להקלה נוספת בעונש המאסר שנגזר עליו. המבקש מדגיש כי כל הכספים שגנב הושבו לבעליהם, וגם בכך יש כדי להצדיק התערבות בעונש, לטענתו.

           הלכה היא כי אין מקום למתן רשות ערעור על חומרת העונש אלא במקרים חריגים ומיוחדים (ראו: רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עונשו של המבקש משקלל את כלל הנסיבות המחמירות והמקלות בעניינו, ואינו חורג בחומרתו מרמת הענישה הראויה לאותן נסיבות, במידה הקוראת להתערבותו של בית-משפט זה, ב"גלגול שלישי".

           הבקשה נדחית, בלא צורך בתגובת המשיבה.

           ניתנה היום, י"ב כסלו, התשס"ד (07.12.03).

ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: